להיות אייריס אפפל

להיות אייריס אפפל

לרגל ציון יום האישה הבינלאומי ביום שישי ה –8.3.19, החלטתי לחפש דמות שאני רוצה לכתוב עליה. דמות יוצאת דופן באיזשהו אופן, לאשחוקה משימוש, שתיטיב לבטא את עקרונות הסטיילינג תרפי במי שהיא ובפועלה.

אני גאה להציג בפניכן את אייריס אפפל – אייקון אופנה למרות שהיא מכנה את עצמה: "אייקון בלי כוונה", "בוררת" בעולםהאופנה, יפה למרות שאינה מחשיבה יופי, אינדיבדואלית ומורדת. האישה בת ה – 97(!!!) שאמרה שאין לה טעם בחוקים שכן, אם היו לה כאלה, רק היתה שוברת אותם כל הזמן.

אייריס אפפל נולדה ב – 29 לאוגוסט 1921 בניו יורקלזוג הורים ממוצא יהודי (איך לא...). היא למדה תולדות האומנות באוניברסיטת ניו יורק ולאורך השנים אספה פריטי אומנות, אופנה וחפצים יפים, שיכולים למלא ומילאו לא מעט מוזיאונים.

בשנת 1950 הקימה יחד עם בעלה, קרל, חברת טקסטיל. כחלק מהעסק, הזוג החל לרכוש בגדים אומנותיים, לא מערביים אותם לבשה אייריס למסיבות עלית. השניים עסקו בפרויקטים של עיצוב פנים ורסטורציה, כולל בבית הלבן והשאירו חותם על מעונם של תשעה נשיאים מטרומן ועד קלינטון. הם תרו את העולם בחיפוש אחר חפצי אמנות, חומרי גלם ובדים ייחודיים,ועליהם ביססו את המוניטין שלהם. המסעות האלה אפשרו לאפפל לצבור אוסף אדיר של תכשיטים ובגדים, שאף זכה לתערוכה מיוחדת במוזיאון המטרופוליטן לאמנות בניו יורק ב 2005.היתה הזו הפעם הראשונה בה ניתנה במה שכזו לאושיית אופנה, שאינה מעצבת אופנה. התערוכה,שזכתה לפופולריות עצומה, הפכה את אפפל מסוד שמור למביני דבר לשם מוכר לכל. מאז התערוכה השיקה אפפל ליין בגדים ואקססוריז משלה. משיכתה לצבעים נועזים, לבדים מיוחדים ולטקסטורות שונות לצד המשקפיים העגולים הגדולים שלה, שהפכו לסימן המסחרי שלה, ביססו את מעמדה כסמל סטייל,שראוי כי יתנוסס על שערי מגזינים נחשבים כמו ווג וכראויה לליין משלה במ.א.ק קוסמטיקה.

לאפפל אין את היופי האבסולוטי שנמכר לנו במדיה,פרד לומן, מייסד הכלבו המפורסם אף אמר לה פעם: "את לא יפה, אבל יש לך משהו הרבה יותר טוב –סטייל". אפפל לקחה את העצה ללב, ורקחה לעצמה סטייל אקלקטי, צבעוני ובלתי מתנצל, שתמיד כלל משקפיים ענקיות, פרוות ועומס תכשיטים. אין אף אחת שדומה לה, ולאף אחת אחרת זה בטח לא היה מצליח.

בשנת 2013, כשמלאו לה 91, היא נמנתה ברשימת"50 הנשים מעל גיל 50 הלבושות הטוב ביותר בעולם" של עיתון"הגרדיאן", למרות שהיא שבה ומציינת כי על אף שהיא מכונה "אספנית תכשיטי הקוטור הגדולה באמריקה", היא נוצצת גם כשהיא קונה תכשיטים ב"הכל בדולר" – ומעידה כי לפעמים הם משמחים אותה יותר מיהלומים.

כשמלאו לה 96, היא הפכה לאדם המבוגר ביותר שיש בובת ברבי בצלמו ובדמותו.

ב – 2018 פירסמה את ספרה: IrisApfel – Accidental Icon (אייריס אפפל – אייקון בלי כוונה...).

ולאחרונה בגיל 97 מציינת אייריס עוד אבן דרך בקריירה שלה כשהיא חותמת על חוזה דוגמנות עם הסוכנות הידועה IMG (שמייצגת לצורך העניין גם את קיית מוס וג'יג'י חדיד).

ב"מחקר"הקטן שעשיתי על אייריס אפפל בבואי לכתוב את הפוסט הזה, ניתקלתי בסיפור הבא אודותיה:בשנות הארבעים של המאה הקודמת חיה באי ננטאקט שבארצות הברית אישה בת כ־40 שמצאה לעצמה תפקיד מוזר - היא נהגה להסתובב באי עם פתקים שעליהם הדפיסה דברי ביקורת,ולחלק אותם לנשים שאת לבושן החשיבה כלא ראוי. הנוהג הלכאורה חצוף הזה, שיקף את האופן שבו נשים תפסו את עצמן באותה תקופה בכל הקשור לאופנה, הן לא הושפעו מסלבריטאיות אקסטרווגנטיות, מפרסומות או מבלוגריות צעירות. לפני 60 שנה"האופנה היתה שייכת למבוגרות", שבניגוד לימינו לא היו אז מובלות אלא מובילות, ותפסו את הפוזיציה הקובעת בכל הנוגע לסטייל הנכון.

אפפל לא מתכחשת לזקנה – להיפך, היא מאמצת אותה ועושה ממנה מטעמים. היא סבתת הקמע של תעשיית האופנה – האישה הטיפה מטורללת והאגדית,שלא מצייתת לחוקים על פיהם אישה בגילה צריכה להסתובב בנעליים אורטופדיות וחלוק מהוה. אפפל קוראת לעצמה) geriatric starlet כוכבנית גריאטרית) ומתבלת את הסגנון ההיסטרי שלה עם כמויות של הומור עצמי מדבק.

בעקבות הסיפור על האי ובשל העניין האדיר שגילתה בה תעשיית האופנה, אולי אף יותר בשל העובדה כי אינה מעצבת אופנה, אך נחשבת ליועצת,מקור השראה ומכתיבת טרנדים בתחום, אפפל הוכתרה ע"י "ווג" וה"ניו יורק טיימס" וכן ע"י רבים אחרים בתעשיית האופנה –ל"בוררת" של תעשיית האופנה".

ההגדרה הבסיסית של Fashion Arbiter היא מישהי שהצליחה להפוך סגנון מסוים שטבעה לפופולרי, כלומר קובע טעם ומכתיב מגמות. מעבר לזה, אותם אנשים גם יודעים להשתמש במעמד שניתן להם ולתבוע את כוחם והשפעתם גם בהתבטאויותיהם. ואכן, אפפל מתייחסת לאופנה כדבר שיש בו עומק, שפה, היסטוריה, כדרך להעביר מסרים, לספר סיפורים, לשקף הלך רוח ומחשבה.

אפפל היא מורדת, היא משתעשעת עם סטייל, מתעלמת מהעובדה שנשים אחרות בגילה מנסות בעיקר להיראות מהוגנות ומעידה שוב ושוב בראיונות כי מה שמטריד אותה יותר מכל הוא ש"כולם נראים אותו הדבר" ו"חצי עולם מסתובב בחוץ כאילו הוא בדרך למקלחת או לחדר הכושר". באמצעות הופעתה היא מנסחת אמירה על אינדיבידואליזם בעולם של שיבוטים, והאמירה הזאת היא מקור הסמכות שלה כשהיא מדברת על אופנה ומבקרת אחרים.

אפפל היא כולה אמירה מהלכת. כל צפייה בה עושה חשק לרוץ לעשות שופינג ולתרום את כל הבגדים השחורים למי שחייו משעממים וחדגוניים."החיים אפרוריים, אז לפחות נתלבש צבעוני", היא אומרת.

אסיים את הפוסט האופטימי והצבעוני הזה ואשאיר אתכן עם קטעים מסרטה הדוקומנטרי ועם האמירה היפה הזו, שנאמרת על ידה בסופו:

“I never felt pretty, I don’t feel pretty now;I’m not a pretty person. I don’t like pretty, so I don’t feel badly. And I think it worked out well, because … when you’re somebody like myself, in order to get around and be attractive, you have to develop something, you have to learn something, and have to do something, so you become a bit more interesting. And when you get older, you get by on that. Anyway, I don’t happen to like pretty. Most of the world is not with me, but I don’t care.”

‍

https://www.youtube.com/watch?v=5MDUtqDRZ38

‍