בחג שבועות תלבשי לבן?
מה האסוציאציה הראשונה שעולה לכן בראש כשאתן חושבות על הצבע הלבן?
*בין הפותרות נכונה תוגרל קופסת קוטג' ומארז מפנק של "השף הלבן" כדי שכולן תוכלנה לתהות על קנקנו של רוטב הבשמל החדש שלהם....
מצרכים נדירים אלו, המצויים כמעט בכל מקרר בארץ הקודש, אופייניים כל כך לארוחת ערב ישראלית, לשיטת הנקודות של שומרי משקל (מינוס הרוטב בשמל), אבל בעיקר לחג שבועות.
ובכלל שבועות קשור בקשר קוולנטי כפול לצבע הלבן -זה חג שבו אוכלים לבן, לובשים לבן ומעבירים לילה לבן שכולו לימוד תורה.
אבל מי הוא בכלל הלבן הזה ומה הקשר שלו לשבועות ולסטיילינג תרפי?
אז ההגדרה המדעית לצבע הלבן (ע"פ הרב גוגל) טוענת ש"צבע הוא תחושה שנוצרת במוח בעת צפייה בעצמים שמוטל עליהם (או שהם פולטים) אור". הצבע השחור, לדוגמא, בולע לתוכו את כל האור (חור שחור) ולכן לא מוגדר כצבע, זאת בניגוד ללבן, שנחשב לסך כל הצבעים יחד ולכזה שמחזיר אור. בשל היותו צבע שמחזיר את כל האור המוטל עליו הוא נחשב לצבע שכולו נתינה.
היות ושבועות הוא חג מתן תורה והתורה עצמהנחשבת לאור – הצבע הלבן הוא בן הלוויה הכמעט מתבקש לחג שכזה. גם ספר הזוהר, אם אתן מתעקשות על קישור ליהדות, רואה בלבן צבע אלטרואיסטי כזה ומגדיר אותו כצבע היחיד שלא "לוקח לעצמו" אנרגיה ולפיכך, כאמור, מקושר לנתינה.
גם בעולמות העיצוב כבר הבינו מזמן שהצבע הלבן משדר טוהר, רעננות והתחדשות, אלגנטיות, תחושת ניקיון ורוגע ואין פלא שהוא צבע השולט ב"חדרים הרטובים" ובחדרי השינה (אולי אף בתקווה שנוכחותו תסייע בצמצום הלילות הלבנים שלנו...). הוא אף נחשב לצבע שיוצר תחושת מרחב ולכזה שתמיד יהיה באופנה.
על פי ה"הלכה" הסינית, הצבע הלבן מייצג את האנרגיה היאנגית (בסמל הסיני המפורסם של היין – יאנג) והוא קשור לאלמנט המתכת בפנג שואי המשדר עוצמה, שליטה ומשמעת, סדר וארגון. הוא צבע רוחני כיוון שהוא מייצג חיבור לאנרגיה של השמיים. הוא אף מעודד טוהר, ניקוי וחיבור לצ'קרה הגבוהה ביותר, המאפשרת קבלת מידע מספירות גבוהות.
כמו כן, טוענים המיסטיקנים הסיניים, הצבע הלבן קשור לעונת הסתיו, שמסמלת בשלות, זקנה, שקיעה וסיום – מה שמסביר מדוע הצבע הלבן מייצג אבל אצל הסינים ואף בתרבויות נוספות במזרח.
ובחזרה מסין לסיני ולשבועות, שבו אנו מצווים ללבוש לבן - מסתבר שבימים ההם, ימי מתן תורה, הורה ה' לעמו ללבוש לבן, סמל לחגיגיות ולכיבוד מעמד הר סיני. למעשה, המילים המדויקות של אלוהים למשה היו: "לך אלה עם וקידשתם היום ומחר וכבסו שמלתם והיו נכונים ליום השלישי כי ביום השלישי ירד ה'לעיני כל העם על הר סיני...." (שמות פרק י"ט).
בואו נודה על האמת, אלוהי הסטיילנג פה לא באמת מצווה על כולם ללבוש לבן, אלא יותר לכבס את השמלות ולקוות שיצא להם לבן ולא סתם לבן - לבן "טייד", אבל כנראה הפרשנים "צבעו" את הציווי האלוהי בצבע לבן, שכבר הבנו מה הן סגולותיו.
ומה אתן חושבות על לבוש לבן? האם הוא קורץ לכן יותר עכשיו משהגיע הקיץ בישראל ובמקומות נוספים בעולם (שאינם הולנד)?
הרבה נשים שאני פוגשת במסגרת עבודתי כמטפלת בשיטת סטיילינג תרפי, דווקא נמנעות מלבישת צבע לבן ובטח שממעטות בלבישתו כחלק תחתון. רובן משתפות כי הן רואות בצבע הלבן צבע משמין ("יוצר תחושת מרחב" כבר אמרנו), שאינן יכולות להיעזר בו כדי להסתיר את מה שלדעתן דורש הסתרה וליצור את"אשליית הרזון" שאותה הן מצליחות להשיג באמצעות הצבע השחור לדעתן.
לאחרונה פגשתי אישה צבעונית מאוד בבגדיה ובאישיותה, שסיפרה לי שבעקבות השיח שפיתחנו בנוגע למה שבסטיילינג תרפי מכונה "הצבע הרגשי" שלנו, היא שמה לב שבזמן המחזור החודשי שלה היא עוברת ללבוש לבן. אבל לא סתם לבן ולא לבן "טייד", לבן מלא שכולל את כל פרטי הלבוש שלה מלמעלה עד למטה. בחירה אמיצה למדי בזמנים שכאלה בחודש. אמיצה כמעט כמו הבחירות היומיומיות שלה בצבעים כולם. נדמה כי בכל יום מימות החודש היא לובשת את כל קשת הצבעים ובמשך שבוע אחד בכל חודש, היא מתחברת לטוהר ולניקוי הגופני באמצעות הלבן שהוא בעצם סך כל הצבעים, כך שבאופן כלשהו, היא עדיין לובשת את כל הצבעים, בהלימה למי שהיא, רק באופן אחר.
לקוחה אחרת סיפרה לי רק השבוע שלמרות שבתרבות שלה נהוג ללבוש שמלת כלה לבנה, היא עצמה נישאה בשמלה שחורה. לדבריה היתה זו השמלה היחידה המכובדת שהיתה לה בארון בזמן שנישאה. זאת בשל מספר סיבות - הממון שלא היה מצוי בכיסה באותה העת בעיקר בשל התנגדות הוריה לנישואים, שהתקיימו בלא ידיעת אביה ובשל היות הנישואים מעין נישואי הסדר על מנת שבן זוגה לא יגורש מעל אדמת אירופה. לפיכך, היא נאלצה להתחתן בשמלה שחורה...
אני חושבת שאת המשך הסיפור על הזוגיות הזו, כל אחת יכולה להשלים בעצמה, אבל זו בהחלט זוגיות שהחלה בצבע שחור, שנחשב לצבע שבולע אור, צבע אגואיסטי במובנים רבים, מעין חור שחור, צבע הזהה לצבע האקדח במערכה הראשונה....
אז זה הסיפור על הצבע הלבן ואולי על הצבעים כולם, על חג השבועות, על נתינה, על ישראל ועל יתר העולם. זה סיפור על שתי נשים, על צבעועל מערכות יחסים. זה סיפור על ציווי אלוהי ללבוש לבן ועל ציווי גברי לרזון, זה סיפור על עיצוב חללים ואולי סיפורו שלחזון – חזון שתלבש כל אישה ואישה, לא את מה שיפה ונכון, אלא את מה שהיא מרגישה!
אשמח לשמוע "סיפורים לבנים" שלכן ו"מערכות יחסים" עם הצבע הלבן
